החלטה בתיק ת"א 14826-09-12

1.       לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 ( להלן: החוק).

2.       התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים מיום 31.10.2010 בה נפגעה, בין היתר, בצוואר ובגב תחתון. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ועל כן, פנתה התובעת למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

3.       בשלב ראשון קבעה ועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי בהחלטה מיום 13.3.2011, כי עקב התאונה נותרה לתובעת נכות אורתופדית זמנית בשיעורים שונים לתקופות קצובות. ועדה רפואית שדנה בעניינה ביום 30.10.2011 קבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(5)(א) בגין הגבלה קלה בתנועת עמוד שדרה צווארי, ונכות פסיכיארית זמנית בשיעור 20 %. לאחר מכן קבעה הוועדה הרפואית בהחלטה מיום 27.3.2012, כי נותרה לתובעת, בנוסף לנכות האורתופדית הקבועה, נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור 10%. בהתאם לכך הועמדה נכותה המשוקללת של התובעת עקב התאונה על 19%.

4.       כידוע, קביעת הוועדה הרפואית שדנה בעניינה של התובעת עקב תאונת עבודה מהווה קביעה על פי דין בהתאם לסע' 6ב' לחוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, ועל כן היא מחייבת בהליך שלפני.

5.       הנתבעת אינה משלימה עם קביעת הוועדה, ועל כן הגישה את בקשתה דנן, במסגרתה היא עתרה להתיר לה להביא ראיות לסתור את ממצאי הוועדה. בבקשתה טוענת המבקשת, כי לא הונח בפני הועדה הרפואית התיק הרפואי של התובעת, ולפיכך הועדה לא הייתה ערה לעברה הרפואי. לעניין הנכות בתחום האורתופדי נטען, כי הוועדה לא הייתה ערה לעובדה, כי התובעת הייתה מעורבת בשתי תאונות דרכים מתאריכים 23.5.2007 ו-16.9.2009 שבעקבותיהן התלוננה על כאב בצוואר וגב, ולא הייתה ערה לתאונה משנת 2006 בה היא נפלה ונפגעה בצוואר ובגב תחתון. באשר לנכות הפסיכיאטרית טענה הנתבעת, כי הוועדה לא הייתה ערה לתלונות התובעת במהלך שירותה הצבאי בשנת 2004 על כאבי ראש שמקורם במתח נפשי, ושבעקבותיהם קיבלה טיפול תרופתי פסיכיאטרי, וכן לא הייתה ערה לתלונות התובעת בדבר התעללות מינית שעברה בילדותה. לתמיכה בטענותיה צירפה הנתבעת חלקים מכרטיסה הרפואי של התובעת התומכים, לטענתה, בטענותיה.

6.       התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשת לא הצליחה להוכיח, כי כרטיסה הרפואי לא הונח בפני הועדה, וזו נותרה בגדר טענה בלבד. לגישתה, אומנם בפרוטוקולים שצורפו לבקשה לא נרשם, כי התיק הרפואי עמד בפני הוועדה, אך אין בכך כדי לקבוע כי התיק הרפואי אכן לא עמד בפניה. התובעת טענה עוד, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח, כי אם היה מונח תיקה הרפואי בפני הועדה, החלטת הועדה הייתה משתנה. לגישתה, אין בתיעוד הרפואי כדי להוות ראשית ראיה המצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ומקל וחומר אינו מהווה טעם המצדיק הבאת ראיות לסתור.

7.       דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

מעיון בפרוטוקולי הועדות שצורפו לבקשה עולה, כי הועדה פירטה את המסמכים שעמדו לעיונה במהלך הדיון , וכרטיסה הרפואי השוטף של התובעת אינו בין המסמכים שעמדו לעיונה של הוועדה. יתרה מכך, גם בגוף הפרוטוקולים אין שום התייחסות לרישומים מעברה של התובעת ולתלונות שלה מלפני התאונה. על כן, אין בסיס לטענת התובעת שלא הוכח כי כרטיסה הרפואי לא עמד בפני הוועדה. יחד עם זאת, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ככל שהיא נוגעת לפן האורתופדי ולהתקבל ככל שהיא נוגעת לפן הנפשי.

להלן אפרט את הנימוקים למסקנתי.

8.       באשר לנכות האורתופדית, לבקשתה צירפה הנתבעת דפים מכרטיסה הרפואי השוטף של התובעת מהם עולה, כי ביום 23.3.2006 נפלה התובעת על גבה, ובעקבות כך התלוננה על כאבים בצוואר ובגב התחתון. עוד עולה, כי התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים מיום 16.9.2009 בה נפגעה בצוואר ובחזה שמאל. כמו כן, לבקשה צורף דו"ח חדר מיון מבי"ח רמב"ם מיום 25.5.2007 ממנו עולה, כי התובעת התלוננה על כאבי צוואר וגב תחתון בעקבות תאונת דרכים בה הייתה מעורבת כמה ימים קודם.

אין ברישומים אלה כדי להוות טעם המצדיק הבאת ראיות לסתור. בעקבות התאונה משנת 2006 לא סבלה התובעת ממגבלה בתנועות ומלבד מסמך רפואי אחד לא צורפו מסמכים המעידים על המשכיות בתלונות בעקבות אותה תאונה. אין במסמך אחד, שאין בו ממצאים אוביקטיביים כלשהם, כדי להוות ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה ובוודאי שאין במסמך זה כדי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. מהרישום הרפואי מיום 22.9.2009 עולה, כי התובעת לא סבלה מהגבלה בתנועות הצוואר בעקבות תאונת הדרכים מיום 16.9.2009 ולא הייתה כל המשכיות לתלונות בעקבות תאונה זו. כך הוא המצב באשר לתאונה משנת 2007. מדובר בשלוש תאונות קלות ביותר שבעקבות כל אחת מהן התלוננה התובעת פעם אחת על כאב בצוואר, מבלי שאובחנו אצלה ממצאים כלשהם ומבלי שהייתה כל המשכיות לתלונות. מסמכים אלה אינם מהווים ראשית ראיה לקיומה של נכות קודמת ואין בהם כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור.

יתר המסמכים שצירפה המבקשת בתחום האורתופדי נוגעים לכאבי גב תחתון, ולנימול בידיים שמקורן בפגיעה בעצב האולנרי, כפי שעולה מהמסמכים עצמם. אין קשר בין תלונות אלה לבין הנכות שנקבעה לתובעת בתחום האורתופדי, בגין הגבלה בתנועות הצוואר.

9.       המסקנה שונה באשר לקביעת הועדה הרפואית בדבר נכותה הפסיכיאטרית של התובעת. לבקשתה צירפה המבקשת תיעוד רפואי מתקופת שירותה הצבאי של התובעת, ממנו עולה כי במהלך חודש פברואר 2004 התלוננה התובעת על כאבי ראש שמקורם במתח. ברישום רפואי מיום 16.2.2004 נרשם כי "נראה שמדובר בכאב ראש מסוג TENSION HEADACHE. אין צורך בטיפול נוסף פרט לאנלגטיקה". שלושה ימים לאחר מכן פנתה התובעת שוב לטיפול רפואי עקב מתח נפשי, חרדה ודיכאון ובמסמך רפואי מאותו יום נרשם: "נראה כי מדובר בהפרעה קלה של חרדה עם דיכאון וכי כאב הראש הוא מסוג TENSION. יחד עם זאת נשלח בדיקה ל- CMV EBV וזאת לאור מקרים במקום עבודתה. אני ממליץ על טיפול בתרגילי הרפיה- תקבל חומר בנושא. יחד עם זאת ניתן לטפל ב NSAID או בשילוב של פראמין ואספירין".

כפי שניתן להיווכח, בעקבות תלונות התובעת על מתח נפשי, דכאון וחרדה המליץ הרופא המטפל על נטילת תרופות פסיכיאטריות לטיפול בתלונותיה. זאת ועוד, מעיון בטופס קבלה למרפאת חרדה בבי"ח רמב"ם מיום 19.12.2010, עולה כי התובעת הודיעה, לראשונה, על התעללות מינית שחוותה בילדותה ע"י בן דוד מצד האם. במסמך זה נרשם, כי "הנושא לא דווח ולא טופל מעולם" . אומנם מדובר בתיעוד מהתקופה שלאחר אירוע התאונה נשוא התביעה, אך התלונה עצמה מתייחסת לתקופת הילדות של התובעת מלפני אירוע התאונה.

לא ניתן לשלול את האפשרות, שאם תלונות התובעת מתקופת שירותה הצבאי והדיווח על התעללות מינית בילדותה היו מונחות בפני הועדה הרפואית, הועדה הייתה מגיעה לתוצאה שונה. עולה, אם כן, כי היעדרו של הרישום הרפואי המלא הנוגע לתלונות התובעת בתחום הפסיכיאטרי מהווה טעם מיוחד המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית בתחום זה.

10.   אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה באופן חלקי ומורה על מינוי ד"ר מיקי בלוך כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי. כתב מינוי למומחה יוצא בנפרד. הבקשה, ככל שהיא נוגעת לנכות האורתופדית, נדחית.

1.              5129371

11.   בנסיבות, אייני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: